רגע לפני שחוזרים ללימודים התפרסמה באתר כלכליסט כתבה תחת הכותרת: ״רוצים למצוא עבודה? אל תלמדו את המקצועות האלה באוניברסיטה״. נתונים חדשים (כך נטען, למרות שאין שום הפניה למקור) שפרסם הבנק הפדרלי של ניו יורק, מזהירים מפני למידת מקצועות כמו מדעי הרוח, קרימינולוגיה, אומנויות הבמה וכמובן – אנתרופולוגיה. בפה מלא הם מכריזים – אם אתם חולמים על קריירה – אנתרופולוגיה היא לא המסלול עבורכם. תמצאו את עצמכם בסוף התואר ללא יתרון או אופק תעסוקתי.
השנה אלמד סטודנטים לתואר ראשון באנתרופולוגיה גם באונ׳ בר אילן וגם בעמק יזרעאל, ואין לי ספק שהמחשבות האלו מעסיקות גם אותם. בצדק. אני יודעת שרבים מהם הגיעו אל התואר רק מפני שצריך לעשות תואר. מחלקות השיווק שכנעו אותם להרשם, לשלם ולהשקיע שנים מחייהם ועכשיו הם מצפים לתמורה ושואלים – מה יוצא לי מזה?
מהצד השני המרצים שמים בראש סדר העדיפויות את עבודות המחקר שלהם ומתקשים להקדיש מזמנם כדי לטפח סטודנטים שבוודאי לא ימשיכו לקריירה אקדמית. אט אט אפשר לראות את התשוקה למקצוע עוזבת את עיניהם. מתחלפת באכזבה על חוסר העניין המופגן והשתיקות הארוכות בכל פעם שהם שואלים: ״מישהו יכול לספר לי על מה היה המאמר?״.
רגע לפני שאפגוש את הסטודנטים החדשים, אני שואלת את עצמי בכנות – למה כל כך חשוב לי ללמד אותם? איך אתווך להם את הפערים האלו? איך אסביר להם איזה מן שוק עבודה בלתי יציב והפכפך מחכה להם בחוץ? האם התואר שבחרו ללמוד בכלל אמור להכין אותם אליו? שלושה כיווני מחשבה מתעוררים בתשובה:
1. האנתרופולוגיה דרושה בעידן המודרני יותר מתמיד. היא מעלה שאלות על היחסים בינינו לבין המסכים שמקיפים אותנו, על האופנים בהם בינה מלאכותית מעצבת מחדש את הדרך שבה אנחנו חושבים, מתנסחים ומתקשרים אחד עם השני, ועל העובדה שאנחנו לא יכולים לעבור 24 שעות מבלי להתקל בפרסומת. אנתרופולוגיה מאפשרת להבין ולנתח את החוויה שלנו בתוך ההקשרים החדשים האלו, במקום להמשיך להתגלגל לתוכם בעיוורון, מבלי לדעת לאן יובילו ואיך ישפיעו על החברה האנושית.
2. המבט האנתרופולוגי שבוחן כל חברה ותרבות ביחס לעצמה ולא מנסה להשוות ולדרג מי טובים ומצלחים יותר, מציע אלטרנטיבה רכה ורגישה בעולם של כימות ומדידה אינסופיים. הוא מזכיר לנו שבני האדם הם יותר מאסופת מספרים (החל מהציון בפסיכומטרי, דרך לחץ הדם, המשקל, רמת הIQ ועד שווי הרכב והדירה שלהם). אנשים הם סיפורים, והסיפורים שלהם חשובים. וכשמקשיבים להם באמת, אז גשרים נבנים גם בין המחוזות הרחוקים ביותר.
3. ובנימה קצת יותר פרקטית, משום שככל הנראה רוב מסיימי התואר הראשון באנתרופולוגיה לא יפתחו קריירה כאנתרופולוגים חוקרים – בעייני אנתרופולוגיה תהפוך כל אחד ואחת מהם לאנשי מקצוע טובים יותר. הם יהיו מחנכים, מטפלים, מנהלים, פוליטיקאים, מעצבים (וכו׳) טובים יותר משום שהאנתרופולוגיה תעניק להם את היכולת לראות מורכבויות שיישארו סמויות מעייני הקולגות שלהם. הם יבינו הקשרים חברתיים ותרבותיים בצורה פחות אוטומטית ויותר ביקורתית.
אני לא חושבת שאלו תשובות שלמות ובוודאי שאינן מניחות את הדעת מול הפרדוקס הגדול של האקדמיה – האם מטרתה להכשיר עובדים או לגלות ידע חדש על העולם שלנו מכיוונים שונים? האם עדיין אנחנו מוצאים ערך בסקרנות לשם גילוי וחידוש? או שמא כעת צריכה להיות מטרה יישומית ברורה וכלכלית בקצה של כל מחקר? אני חושבת שצריך למצוא תשובות טובות יותר לשאלות האלה. להתעקש לנבור בו עוד ועוד, בחדות, ביצירתיות. אם לא עבור הסטודנטים אז לפחות מול עצמי.
*הטקסט שכתבתי כאן הוא עיבוד לטקסט שכתבתי עבור העמוד בחברת האדם. ממליצה לעקוב גם שם!
