לא מזמן אור ואני ישבנו עם חברים והתחלנו לדבר על מוזיקה, יותר נכון – על מה יקרה כשהמוזיקה תעבור לידיים של AI, מה שבעצם קורה כבר עכשיו.
אפשר ליצור ולשמוע שירים באיכות לא רעה בעזרת אפליקציות, מבלי להבין תווים, לדעת לשיר או להיות בעל כשרון כתיבה. ותוך כמה שנים השירים האלו יגיעו לרמה של היצירות הכי מעניינות חדשניות ויפות שנשמעו. מה מפריע לי?
1. האם שיר מלאכותי הוא עדיין שיר אמיתי?
למה בעצם אנחנו מתנגדים לפייק ניוז? מה הבעיה עם לחוות את המציאות כשקר אם השקר ורוד ויפה יותר מהמציאות עצמה? קחו למשל הורים שזורקים את הדג המת לאסלה ומספרים לילד שהם העבירו אותו לחווה בעיר אחרת כי הוא התאהב בדגה או שחררו אותו בים כי הוא התגעגע למשפחה שלו.
הרי קל יותר לחיות עם האשליה אז למה בכל זאת חשוב לנו לחוות את המציאות האמיתית? לחפור דרך השכבות ולהגיע עד אליה? ובכן, ככה אני מרגישה לגבי שיר שנכתב והופק ונוגן על ידי בינה מלאכותית. אם היא מלאכותית אז גם השיר מלאכותי, כלומר – אינו אמיתי. מרגיל אותנו אל הכמיהה למשהו שהוא טוב יותר מהחיים עצמם. הדימוי המהוקצע מתעלה על החוויה הבלתי מושלמת שעליה הוא מבוסס.
ועוד יותר גרוע אם תכנתו את האפליקציה לנסות לחקות את השבריריות והפגיעות והחולשה וחוסר השלמות של האנושיות. זו שהופכת שיר טוב לשיר שימעך אותי אל תוך הספה ויעמיד את כל השיערות בידיים.
2. האם יש בעיה אתית עם אמנות מלאכותית?
אני יוצאת מנקודת הנחה שאמנות מעצבת ומשפיעה על האופן שבו אנחנו חושבים על המציאות (למשל – הדימוי הספרותי של הרמיוני השפיע על האהבה שלי לספרים, ושירים כמו "אני כולי צ'ינג צ'ינג בלינג בלינג" או "I want it I buy it" מעודדים נערות לרדוף אחרי הצלחה חומרית).
כמו ביצה ותרנגולת – בני אדם יוצרים אמנות – מושפעים מאמנות – יוצרים עוד אמנות – מושפעים ממנה וחוזר חלילה. אבל רכיב האנושיות מעולם לא יצא מהמעגל הזה.
אז מה זה אומר ברמה האתית שאנחנו מפקידים את האמנות האנושית בידי בינה מלאכותית? זה אומר שהביצה או התרנגולת יעברו דיגיטציה. הבינה המלאכותית, גם אם במקור נוצרה על ידי בני אדם, תתחיל מעתה והלאה ליצור בעצמה את האמנות שתשפיע ותעצב את בני האנוש שצורכים אותה.
זו לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה. כבר הפקדנו את יכולות הניווט שלנו בידי האלגוריתם של ווייז ואת יכולות הזיכרון בידי גוגל קלנדר או גוגל פוטוס ואת הטעם המוזיקלי בידי ספוטיפיי.
אלגוריתמים שונים כבר מופקדים על חלק בלתי נפרד מקבלת ההחלטות היומיומית שלנו. אז מה ההבדל הגדול? נפקיד בידיהם גם את האמנות שהייתה מאז ומתמיד דרך להעביר מסרים, להפיץ רעיונות חדשים, לגייס, לשלהב, להפעיל ולשנות מסלולי חיים. לאמנות תהיה בינה משל עצמה, בינה שממשיכה להתפתח ואולי בעצם יודעת יותר טוב מאיתנו מה טוב לנו?
אולי זה בדיוק אותו הדבר ורק כי חומר הגלם – דו רה מי פה סול לה סי דו – אחרי שעבר לישה בידי האנשים המוכשרים בעולם, היה לי חבר אמת ברגעים המשמחים והשבורים ביותר בחיי כואב לי במיוחד לוותר עליו.
המלצות העמקה
1.העיסוק בבינה מלאכותית הזכיר לי קטעים מהספר "עולם חדש מופלא" של אלדוס האקסלי. בעייני – ספר חובה.
2.ציטוט של ניקולאי ברדיאייב (פילוסוף אוקראיני):
"האוטופיות נראות עת בנות מימוש הרבה יותר משהיינו סבורים עד כה. ואנו מוצאים את עצמנו עומדים לפני שאלה כאובה עד מאוד: כיצד נמנע את מימושן הסופי?… אולי תתחיל מאה חדשה, מאה שבה האינטלקטואלים והמעמד המשכיל יגלו מחדש את האמצעים לחמוק מפני האוטופיות ולשוב לחברה לא אוטופית, חברה שתהיה פחות 'מושלמת', אבל יותר בת חורין".
3.למטיבי לכת – חפשו בגוגל את המושג "סימולקרה" של בודריארד. יש לו גם ספר שתורגם לעברית – סימולציות וסימולקרה.
