מה זה משבר האקלים? כל מה שלא ידעתם ופחדתם לשאול

שאלת השאלות בתחום הקיימות – מה זה משבר האקלים? מה הוא כולל? למה מתכוונים כשאומרים "משבר האקלים"? מי החליט שזה משבר ובאיזה תחומים משבר האקלים נוגע?

אני יודעת, זה יכול להיות מבלבל. גם א.נשים שמתעסקים ביומיום שלהם בקיימות וטבע ושמירה על הסביבה לא יודעים לפעמים להגדיר מה זה משבר האקלים. זאת שאלה גדולה ואנשים רגילים ואוהבים תשובות קצרות.

אז הנה, בקצרה: משבר האקלים הוא שם כולל למגוון אירועים, סיבות וגורמים שמעלים אפשרות סבירה לכך שכדור הארץ יאבד את יציבותו האקולוגית בעשרות השנים הקרובות. אני יודעת שזה עדיין מבלבל אז בוא נאריך קצת. יש מספיק אמל"קים ברשתות החברתיות… 

קודם כל – מה זה יציבות אקולוגית? 

גיאולוגים מעריכים שכדור הארץ קיים יותר מארבע וחצי מיליארד שנים. את השנים הללו הם חילקו לעידנים, תורים ותקופות שונות, בעיקר לפי מאובנים שנמצאו בעומקים ושכבות שונות של אדמת כדור הארץ. זהו בעצם "לוח הזמנים הגיאולוגי". לאורך הרוב המוחלט של לוח הזמנים הזה, המדעניות משערות שכדור הארץ היה בלתי יציב אקלימית ואקולוגית. הוא עבר עידני קרח, השמדה כמעט מוחלטת של כל בעלי החיים, התחממות משמעותית, עוד השמדה, שינויים בצמחים שגדלו עליו, דינוזאורים (!) ועוד ועוד. 

ואז הגיע עידן ההולוסין / הולוקן (holocene) שלנו. לפני כ12,000 שנה בלבד – האקלים על פני כדור הארץ התייצב. הטמפרטורות התקבעו ואיתן עונות השנה. לראשונה בני האדם קיבלו הזדמנות פז: להתמקם. להפסיק לנדוד. כך נולדה המהפכה החקלאית, במזרח התיכון, באסיה, באמריקה ובאירופה החלו להבנות ישובי קבע. אני אחזור על זה שוב כי זאת תובנה די מדהימה: במשך מיליארדי שנים כדור הארץ סבל מאי יציבות אקלימית. היציבות שמאפשרת את החיים כמו שכולנו מכירות ואוהבות כיום היא בגדר טרנד של אלפי שנים בלבד.

בני האדם עברו תהליך ארוך והדרגתי שנמשך מאות – עד אלפי שנים והוביל אותם בסופו של דבר לביית צמחים ובעלי חיים לצורכי מזון. תהליכי הביות הללו הוביל לשינוי עמוק באופן שבו בני האדם תפסו את הטבע. האנתרופולוג בריאן מוריס (1998) הגדיר זאת כתפיסת שליטה על הטבע (domination). תפיסה זו מאופיינת בטכנולוגיות שונות אשר ברא האדם על מנת להתעלות מעל הטבע. בעזרתן הוא יכול לשלוט בו ולשנות אותו. באותה נשימה, תפיסת השליטה גם סימנה את בעלי החיים כאויבים של בני האדם שכן הם גנבו והרסו את היבול שהוא כה התאמץ לגדל. 

באופן רשמי, לוח הזמנים הגיאולוגי מצביע על כך שעודנו נמצאים בתוך עידן היציבות (הולוסין), אולם בשנת 2000 הכימאי זוכה פרס נובל פול קרוצן הציע להוסיף עידן חדש: האנתרופוסין (anthropocene, ואני מבטיחה שעוד רגע נסיים עם המילים המסובכות האלה). העידן החדש, והלא רשמי – מתייחס להשפעתו המשמעותית של האדם על כדור הארץ במאתיים השנה האחרונות: הכחדה המונית של בעלי חיים, התחממות כדור הארץ והאוקיינוסים, הסבת מחצית מהקרקעות הראויות למחיה לאזורים חקלאיים ולגידול משק חי, כריתת יערות, המסת קרחונים ועוד. זה כמובן מתכתב באופן הדוק עם גישת השליטה של מוריס. אז אמנם לא -כל- המדענים מסכימים שההשפעות הללו מסמלות מעבר לתקופה גיאולוגית חדשה, אולם רובם המוחלט מעריכים שזה עלול לקרות אם לא נשנה משהו באורחות החיים המודרניים. 

על קצה המזלג (אבל ממש) ניתן לחלק את הבעיה לחמישה גורמים: 

1. פליטת יתר של גזי חממה – 

גזי חממה הם גזים שנמצאים באטמוספירה ומתנהגים ממש כמו חממה. איך בעצם חממה עובדת? חום שמש נכנס אליה אבל מתקשה יותר לצאת בחזרה החוצה בגלל הקירות והגג. אז אותו דבר עם הגזים. כדור הארץ פולט חום, החלקיקים פוגשים את הגזים באטמוספירה (זה כמו גג של החממה) וחוזרים בחזרה אל הקרקע. "אפקט החממה" הוא מצוין. הוא שומר על החום ומונע מאיתנו להכנס לעידן קרח שלישי ולקפוא למוות.

אז איפה הבעיה? מאז המהפכה התעשייתית כמות גזי החממה שאנחנו מיוצרים עלתה באופן משמעותי, בעיקר בשל שריפת דלקים לייצור חשמל. במקביל, אנחנו יודעים שהטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ עלתה במעלה ואזורים רבים ממשיכים להתחמם. במילים אחרות – זה הגורם העיקרי להתחממות הגלובלית.

2. שימוש יתר במשאבים מתכלים –

הגורם השני הוא שימוש יתר במשאבים מתכלים ומתחדשים. על פני כדור הארץ קיימים "משאבים" רבים בהם אנחנו יכולים לעשות שימוש. חלקם מתחדשים, בקצבים שונים ובתנאים שונים; ואחרים – מתכלים. כלומר – נעלמים כך שלא ניתן להשתמש בהם שוב. אני סוגרת את המילה משאבים בגרשיים משום שלא כך אני חושבת שעלינו להתייחס לכל אותם אוצרות שהטבע מכיל. עצם השימוש במילה משאב מרמזת על כך שהרוח, הים, הנחלים והעצים – כולם נבראו אך ורק כדי לתת לנו, בני האדם, מענה לצרכים שונים. בקהילה המדעית נהוג יותר להשתמש במילים – "שירותי מערכת". 

במשך שנים רבות – הרשנו לעצמנו להתייחס לשירותי המערכת בגישת "אכול כפי יכולתך", כאילו לעולם לא יוכלו להגמר. ב1990 האמונה הזו החלה להסדק, כאשר האקולוגים וויליאם ריס ומתיאס ווקרניגל יצרו את מודל "טביעת הרגל האקולוגית", שמאפשר לחשב בקירוב כמה שירותי מערכת האנושות צורכת, לעומת קצב ההתחדשות או ההיעלמות של אותם משאבים, בהווה ובעתיד. למשל: כמה מים אנחנו צריכים ביחס לקצב גידול האוכלוסיה וקצב זיהום המים המתוקים בעולם.

כשחושבים על זה, המערכות האקולוגיות בכדור הארץ קצת דומות לגוף האדם. אם נרוץ בלי הפסקה ולא נזין את מערכת העיכול, לא ננוח, לא נישן מספיק שעות ולא נעצור כשנצטרך לעשות פיפי – פשוט לא נוכל להתקיים. זה אולי יקח קצת זמן, אבל בסופו של דבר נהיה חייבים לאזן. וכך גם הטבע. 

3. זיהום אוויר וכריתת יערות – 

שני שירותי מערכת מאוד חשובים הם: אוויר ועץ. מעל 7 מליון איש מתים בכל שנה מזיהום אוויר. ככל שהטכנולוגיה מתפתחת ובעיקר – ככל שאוכלוסיית בני האדם על פני כדור הארץ גדלה, כך גדל גם זיהום האוויר וכך מתמעטים איזורי חורש טבעי. איך זה קשור? זוכרות/ים את שיעורי מדעים בבית הספר כשלימדו אותנו על פוטוסינתזה? זה תהליך שבו צמחים ירוקים קולטים פחמן דו חמצני ופולטים חמצן. בכך הם מטהרים את האוויר שלנו. המשוואה פשוטה – יותר צמחים = יותר אוויר. פחות צמחים = פחות אוויר.

4. המסת קרחונים –

עוד שירות מערכת מאוד משמעותי נמצא הרחק בצפון, הקרחונים. מכירים את זה שאתם בונים איש שלג ואז יוצאת השמש והוא נמס? אז זה בגדול מה שקורה לקרחונים בקוטב הצפוני ובאנטרקטיקה. שטחים עצומים שהיו מפשירים וקופאים בקצב שאפשר לשמר את המסה הכללית שלהם, מתחממים בשנים האחרונות יתר על המידה, נמסים אל תוך האוקינוס, מעלים את מפלס פני המים ומשפיעים על הרכבו. בכל שנה זה קורה מהר יותר, מפני שהשטחים הלבנים האינסופיים שעד כה היו מחזירים את אור השמש, נמסים לכדי מים כהים שדווקא קולטים את החום וכולאים אותו בתוכם. 

מכך נפגעים בעלי חיים רבים כמו דובי קוטב, פינגווינים ושוניות אלמוגים. מפלס המים שממשיך לעלות משנה לשנה מאיים להציף ערים שנמצאות בקרבת החוף וכאלה שבנויות מתחת לקו פני הים, כמו אמסטרדם למשל. בנוסף – מתחת לקרחונים הללו יש מצבורים של גזי חממה שעלולים להשתחרר בכמויות גדולות עם המשך ההמסה.

5. צרכנות יתר

ולבסוף, הגורם החמישי שמשפיע על חוסר היציבות האקלימית והאקולוגית הוא צרכנות יתר. אנחנו מייצרים יותר מדי, קונים יותר מדי וכך בעולם יש יותר מדי זבל שלא נעלם לשום מקום. לפי ועידת האוקיינוסים של האו"ם עד שנת 2050 יהיה בים יותר פלסטיק מאשר דגים. ולא רק בגלל כמויות הזבל, אלא גם בשל דיג לא חוקי ולא אחראי. חוסר היכולת שלנו לטפל בכמות הזבל שאנחנו מייצרות הובילה בין היתר ליצירת "שטח הפסולת של האוקיינוס השקט", מעין אי צף שמורכב מפלסטיק בגדלים שונים, חלקו מפורר לאבקה שנקראת מיקרו פלסטיק ונאכלת על ידי הדגים. ישנן הערכות שונות לגודלו אך הנמוכות ביותר עומדות על כ-700 אלף קמ"ר. 

חמשת הסעיפים הללו הן תקציר דל מאוד כדי להבין על מה מדברים כשמדברים על משבר האקלים. ואת התוצאות שלהם אנחנו מרגישות כבר עכשיו. מדעניות מעריכות שכמליון מתוך שמונה מליון מיני בעלי חיים נמצאים כיום בסכנת הכחדה. הפגיעה ביערות ובאלמוגים שדואגים לטהר את האוויר שאנו נושמים – מעלה את הסיכויים למחלות הקשורות לזיהום אוויר. צמצום אזורים המתאימים למחיה בעקבות כל אלו צפוי לייצר גל חדש של מהגרים ופליטים, מחסור באזורים המתאימים לדיור ולגידול מזון. השלכות אלו ונוספות מוערכות בהפסדים של טריליוני שקלים למשק, וכמובן – הפסדים בלתי ניתנים לכימות או לתיאור בחיי אדם ובעלי חיים.

אני יודעת, זה מאמר מבאס וקשה לקריאה, אבל יש גם הרבה הרבה מה לעשות בנידון. אני מייצרת כמויות של תוכן כאן במגזין, במאקו, בערוץ היוטיוב שלי, בקהילת הפייסבוק – חיים מקיימים ובאינסטגרם ש90% ממנו דווקא מעורר תקווה! מוזמנים לכתוב לי בתגובות או בפרטי מה חשבתם על המאמר, אם יש לכם שאלות וגם אם מצאתם טעות כלשהי, אתקן בשמחה.

לחיים מקיימים,

רותם.

רותם קליגר

רותם קליגר

חוקרת ומרצה על אנתרופולוגיה, חיים מקיימים ומערכת היחסים של האדם והטבע.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצה לקבל ממני מכתבים?

הניוזלטר שלי מרכז תובנות, המלצות ומחשבות מקיימות
זאת הדרך שלי לשמור על קשר אישי יותר ולהנגיש ידע יותר מעמיק ומורכב.

לחיים מקיימים, רותם.