מה זה קיימות?

משבר האקלים הוא "הנושא החם" של השנה. בכל מקום אנחנו שומעות/ים על התחממות גלובלית, על נקודת האל-חזור, על דלקי מאובנים והמסת קרחונים. והפתרון, כך אומרים לנו נמצא, בין היתר בגישה אחת שנקראת – "קיימות". אבל מה זה בכלל קיימות? האם זאת מילה נרדפת לשמירה על הסביבה? האם היא מתייחסת רק לצמצום פסולת? האם אנחנו זקוקים לה רק כדי למנוע את משבר האקלים? למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים "קיימות"?

בתור מאסטרנטית לאנתרופולוגיה, אחד הכישורים שאני צריכה לסגל ולחדד ממש בכל יום הוא "תרגום תרבותי". ולכן אני מבינה עד כמה מלאכת פירוק והבנת כל מילה היא חשובה ומרתקת. האם כשאני כותבת "קיימות" – כל הקוראים מפרשים את המילה כמוני? או שמא כל מילה היא מאין כלי קיבול שאליו כל אחת ואחד מאיתנו יכולים/ות לצקת משמעות שונה? 

אני לא מתיימרת להציג כאן תפיסה נייטרלית או אבסולוטית של המילה קיימות, אלא להציע לכם/ן את נקודת המבט והפרשנות שלי למילה הזאת. ואם אתם/ים מתחברים/ות לתפיסה הזו, מוזמנות/ים להצטרף לקהילת הפייסבוק שלי – "חיים מקיימים".

קיימות וחיים מקיימים

קיימות כתפיסת עולם הוליסטית

אני רוצה שתקראו רגע יחד איתי את הההגדרה של קיימות בויקיפדיה:

"קיימות (באנגלית: Sustainability) במובנה הרחב היא היכולת להמשיך לקיים תהליך או מצב לאורך זמן. היא הפוטנציאל לחיים של רווחה בטווח הרחוק, מבחינה סביבתית, כלכלית וחברתית… המילה sustainability נגזרת מהמילים הלטיניות tenere (להחזיק) ו-sus (מלמטה). משמעות הפועל sustain היא לשאת, לקיים, לשמר".

כשקראתי את ההגדרה הזאת הרבה מחשבות שהסתובבו לי קודם בראש נפלו פתאום "למקום הנכון". לפי ההגדרה הזו קיימות היא בעצם קיום, חַיּוּת או הִמָּצְאוּת לטווח ארוך. המילה הזו טומנת בחובה גם תחושת ביטחון, גם יציבות, גם תכנון וחשיבה קדימה. אז כן – היא מתאימה מאוד לשיח על שמירה על כדור הארץ. כי המטרה שלנו היא לוודא שהוא  ימשיך להתקיים לאורך זמן, באופן מעגלי שמזין ומתחדש בכל רגע. אבל אפשר גם לתפוס את הקיימות כ"משקפיים" דרכן נוכל להסתכל על עוד תחומי חיים. 

דרך ההגדרה הזו הבנתי שקיימות עבורי היא הרבה מעבר לפרקטיקות יומיומיות של צמצום פסולת או מחזור אריזות. קיימות היא תפיסת עולם הוליסטית. וככזו, קיימות משמעה קודם כל לוודא שאני עצמי, שהגוף והנפש שלי – מתקיימים ביציבות לאורך זמן – מבלי להתכלות. שהיחסים בחיים שלי הם מקיימים, מצמיחים, מחדשים ומזינים את עצמם. שהזוגיות שלי מקיימת, שהקשרים עם המשפחה שלי מקיימים, שמערכת היחסים שלי עם הטבע ובעלי החיים היא מקיימת. שאני מקיפה את עצמי בדברים שאני מבקשת לשמר לטווח הרחוק, משקיעה את עצמי בהם ומוודאת שהם לא מתכלים. 

מה הבעיה עם "משאבי טבע"?

אחד התהליכים האנושיים שעברו עלינו כחברה כשהפסקנו להיות ציידים לקטים והפכנו לחקלאים הוא ההתרחקות מהטבע. ראשית – התרחקנו במימד הפיזי מהטבע; התחלנו לנעול נעליים שמפרידות אותנו מהאדמה; בנינו ערים והיקפנו את עצמנו בקירות ורצפות בטון ומלט ש"מגנים" עלינו מפני הטבע; כלאנו בעלי חיים מסוכנים; ולמדנו לביית את הטבע ולהכניס אותו אל הבית שלנו במידה ובאופן שנוח לנו. אני לא אומרת אם זה נכון או לא נכון, טוב או רע. אני רק מונה כאן כמה דוגמאות לאופנים שבהם התרחקנו ממנו. 

להתרחקות הזו יש מגוון משמעויות, ואחת מהן היא שהתחלנו לתפוס את הטבע כמאגר של משאבים. אנחנו בני האדם, מופרדים ומוגדרים – והוא – הטבע – מלא במשאבי טבע שיכולים לסייע לנו להגשים כל מני מטרות ומאווים. למשל – אנחנו יכולים להשתמש בטבע כדי לייצר דלק למכוניות שלנו, לקחת ממנו מים וגז כדי לייצר חשמל וללכוד בעלי חיים למאכל ולניסויים קוסמטיים.

אבל רגע, אתם בטח שואלים – רותם, מאז ומעולם בני האדם השתמשו בדברים מן הטבע לא? והתשובה היא כמובן כן. אפילו ציידים לקטים צדים בעלי חיים למאכל, מלקטים צמחי מרפא ומדליקים אש – אבל – הם לא תופסים את הדברים הללו כ*משאבי טבע*. כלים שכל מטרתם לשרת את בני האדם. הם תופסים את עצמם כחלק מהטבע, מכדור הארץ. הם אוכלים, מרפאים ומשתמשים כי הם צריכים, ולא יותר מדי. בכבוד, באחריות, בהודיה, בקיימות.

כשאני רואה מישהו מתעלל בבעל חיים – זה לא מפתיע אותי. לצערי. זה בסך הכל מוכיח לי עד כמה הוא תופס את בעל החיים הזה כמשאב שנועד לשרת אותו. עד כמה הוא תופס את עצמו כנעלה וחשוב יותר מאותו בעל חיים. 

קיימות וחיים מקיימים

כשאני אומרת "קיימות" – אני מבקשת להפסיק להתבונן בעולם כבחלון ראווה של חנות. מרחב שכולו אמצעים להשגת מטרות והגברת היעילות. אני מבקשת להתבונן בו ככוכב הבית שלנו, ובנו – כחלק בלתי נפרד מהכוכב הזה. 

מתוך כך – כשאני מביטה במראה, אני לא רוצה לתפוס גם את עצמי כמשאב. כן, יש לי כישורים, רעיונות, מבנה גוף ומראה מסוים, אבל אני לא רוצה לראות את כל אלו כמשמעות חיי. קיימות מבחינתי זה לתפוס את עצמי כחשובה ובעלת ערך מעצם זה שאני אני. מעצם זה שאני חלק מכדור הארץ. 

דקארט אמר: "אני חושב משמע אני קיים"

ואני מציעה: "אני קיימת, משמע – אני חשובה. וכך גם כל שאר הקיים".  

הצטרפו לקהילת "חיים מקיימים"

אני מקווה שהצלחתי להביע את תפיסת העולם הזו בצורה ידידותית ומובנת. אם משהו מכל מה שכתבתי כאן תפס אתכן/ם – אני מזמינה אתכם/ן באופן אישי עם חיבוק חם ולב פתוח להצטרף לקהילת הפייסבוק "חיים מקיימים"

פתחתי את הקהילה כדי לאסוף יחד אנשים שמעוניינים לדון בתפיסה ההוליסטית של עולם הקיימות. גם בהקשר של משבר האקלים ושמירה על הטבע, אבל גם בהקשרים רחבים יותר. לצקת יחד משמעות חדשה למילה "קיימות". מותר גם להתווכח על זה, אבל בעיקר להקשיב וללמוד זה מזו ולצמוח יחד. 

תמונה של רותם קליגר

רותם קליגר

חוקרת ומרצה על אנתרופולוגיה, חיים מקיימים ומערכת היחסים של האדם והטבע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצה לקבל ממני מכתבים?

הניוזלטר שלי מרכז תובנות, המלצות ומחשבות מקיימות
זאת הדרך שלי לשמור על קשר אישי יותר ולהנגיש ידע יותר מעמיק ומורכב.

לחיים מקיימים, רותם.