נתקלתי השבוע במאמר שכותרתו – "With instead of about". הוא בכלל נכתב על איזה נושא מתודולוגי שלא כל כך עניין אותי, אבל משהו בכותרת תפס את תשומת הלב שלי. מיד הבנתי למה.
בימים האחרונים כל מי שיש לו רשתות חברתיות נחשף לקמפיין "כל העניים על רפיח". מעל 40 מליון איש שיתפו בסטורי שלהם תמונה ובה נראה מדבר אינסופי של מחנות פליטים. זה קרה בעקבות הפצצה של צה"ל שככל הנראה בשל פגיעה לא מכוונת במחסן נשק של חמאס הובילה למותם של אזרחים רבים, ביניהם ילדים ותינוקות.
מודה, אני מניחה שאם לא הייתי ישראלית הייתי משתפת את הסטורי הזה בעצמי. בדיוק כמו ששיתפתי סטוריז תמיכה באוקראינה מבלי להבין את ההקשר המלא או לצלול לעומק המורכבויות של הסכסוך שם (אני לא משווה בין הסכסוכים כמובן, פשוט מכירה בבורות שלי על הנושא). אני גם חושבת שהכרה והבעת כאב על העוול, השכול והמצב הבלתי נסבל ובלתי נתפס שקורה עכשיו לאנשי (ובעיקר ילדי) עזה דורשת אנושיות בסיסית ולא יותר מזה.
איפה הבעיה מתחילה? כשאמפתיה מתבטאת בפעולה פלקטית, שטחית ומתלהמת כמו שיתוף סטורי כזה. אפילו שלא נאמרו בו מילים אנטישמיות כמו "from the river to the sea" וישראל לא הואשמה בו ברצח עם. העדריות והבינאריות זועקות ממנו. בדומה לתיאוריות קונספירציה, הסטורי הזה מספר סיפור טוב. סיפור קל לעיכול. יש בו חלש שמייצג את הטוב המוחלט וחזק שמייצג את הרע המוחלט; יש בו שחורים ולבנים; אנשים שעוד ישנים ואלו שהתפקחו. הרי אם לא היו דוחסים סכסוך של מאה שנה לתמונה אחת, זה היה הרבה פחות ויראלי. מורכבות איננה אסטרטגיה יעילה בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך – אין דבר חשוב ממנה.
רובנו גדלנו על סיפור אחר, אבל גם הוא לוקה בפשטנות. בנרטיב שלנו, אנחנו הקבוצה הטובה. קבוצת האור. גם כפרטים וגם כקולקטיב. וכשפתאום עומדים מולנו 40 מליון שיתופים שטוענים אחרת, אנחנו מיד נכנסים למגננה. זה מפחיד. מביך. קשה. עצוב. מרתיח. שגוי. זה לא הגיוני!
אבל אולי במקום להגיב מיד עם סטורי נגדי, לא פחות שטחי (בסגנון – "איפה העיניים שלכם היו ב7.10?"), הגיע הזמן להילחם על שיח אחר? אולי אני נאיבית, אבל אם נשארה לי תקווה, בזה היא תלויה.
נחזור להתחלה: כשקראתי את המילים "With instead of about" הרגשתי פתאום הקלה. מה אם במקום לדבר על הסכסוך, הקהילה הבינלאומית הייתה מנסה לדבר איתנו. איתנו ואיתם. מה אם גם אנחנו היינו מנסים להיות עם מי שחושב אחרת, ולא רק לדבר עליו. למילים יש כוח להזיז הרים, אבל המחשבה והכוונה שעומדת מאחוריהם היא שמכתיבה את כיוון התנועה.
המלצות העמקה:
1. מזכירה לכן ולכם ראיון שערכתי עם האנתרופולוג ד"ר אדם קלין אורון על תיאוריות קונספירציה בזמן המלחמה.
2. ואם כבר, מזכירה גם את הראיון הראשון והראיון השני על חוסן וטראומה עם האנתרופולוגיות פרופ' קרול קדרון וד"ר קרן פרידמן פלג.
3. ואם כבר אז כבר, מזכירה גם את הראיון על שיח דו קיום בקבוצות לא ליברליות עם האנתרופולוגית ד"ר אריקה וויס.