אנתרופולוגיה ואני היינו אהבה ממבט ראשון. ממש אבל. פרפרים בבטן, קצת חוסר ביטחון, בדיקת גבולות. התחלתי בצעד ראשון עם קורס נפלא של ד"ר דני נווה, אחד החוקרים שלימים השפיעו עליי ועל עשייתי באופן דרמטי. המשכתי לקריאת מאמרים ושיטוט מרוגש בין אתרי האינטרנט של החוגים השונים. חיפשתי אותה בכל פינה, חשבתי עליה וכתבתי אותה עוד לפני שממש הבנו זו את זו. מהרגע שכף רגלי דרכה במסדרונות האוניברסיטה כסטודנטית לתואר שני באנתרופולוגיה ידעתי שזה זה. תקופת המבחן נגמרה; זו אהבה לתמיד. אני בן אדם כזה שמתמסר לאהבות שלו, מה לעשות? פחות בקטע של סטוצים ויותר בעניין של מערכת יחסים ארוכה, עמוקה ומשמעותית.
נחזור לאנתרופולוגיה? כן. אז מצאתי בה מקום לעוד שתי אהבות וותיקות וגדולות שלי: סביבה וכתיבה (אם זה חרוז זה בטוח חשוב!). הכתיבה האתנוגרפית הזכירה לי מאוד את עבודתי העיתונאית. היא כוללת תחקיר ותצפיות, ביצוע ראיונות ותשומת לב לפרטי פרטים. זו לא הכתיבה המחקרית בשפה גבוהה וגבוהה ולעיתים אף משעממת. היא דורשת תיאור גדוש ומפורט, פרשנות אישית, מחשבה פילוסופית, עין חדה ויכולת לגייס חוסר שיפוטיות ואפילו חמלה. למה? משום שעבודת האנתרופולוגים היא למעשה לפרש את האופן שבו אנשים אחרים מפרשים את עצמם ואת התרבות שלהם. יאפ. זה משפט ארוך ומורכב אז אכתוב אותו שוב: אנתרופולוגים מפרשים פרשנות. נניח לדוגמא שאני חוקרת בכפר קטן בפנמה. המטרה שלי היא להיטמע בתוך התרבות הכפרית; לרגעים להיות ממש חיקוי שלה, לראיין את הכפריים ולאחר מכן לנסות להסביר במילותיי הצנועות כיצד הם מסבירים, מפרשים ומתארים את אורח החיים שלהם. את האמונות, הלכי המחשבה והתרבות המקומית. אם לא נדרשת כאן כתיבה אמנותית ויצירתיות אני לא יודעת איפה כן.
ואיפה החיבור של אנתרופולוגיה עם סביבה? אמנם אנתרופולוגיה חוקרת בני אדם (אנתרופוס = אדם, לוגיה = מדע), אבל בני אדם הם חלק מהטבע. מתוך שאפשר לחקור אנתרופולוגית כמעט כל תופעה אנושית, מצאתי חוקרים רבים שהתמקדו ביחסי האדם עם צמחים ובעלי חיים. האנתרופולוג ד"ר לירון שני מחלק את האנתרופולוגיה של הסביבה לשתי מגמות: הראשונה עוסקת באופן שבו בני האדם תופסים את היחסים שלהם עם הטבע סביבם ואת עצמם כחלק מהטבע או כקטגוריה נפרדת ממנו. המגמה השניה היא של אנתרופולוגים שחוקרים את הפעילות ההולכת וגוברת של פעילי סביבה ושל התנועות הסביבתיות סביב משבר האקלים ברחבי העולם. הם מתמקדים ביחסי הכוחות ובפוליטיקה של אקטיביזם סביבתי. במסע שלי בנבכי האנתרופולוגיה של הסביבה מצאתי לא מעט מחקרים, חוקרות וחוקרים מרתקים וכעת אספר על כמה מהם שהשפיעו עליי במיוחד. מי יודע, אולי גם אתם/ן תתאהבו?
בני אדם תופסים עצמם כקטגוריה נפרדת ועליונה על הטבע
האנתרופולוג הסביבתי בריאן מוריס חקר מעל 10 שנים באזור מאלוואי שבאפריקה וטבע את המושג – "תפיסת השליטה על הטבע". פעם כולנו היינו ציידים לקטים, בתרבות פרה מודרנית חיינו בתחושה שאנחנו חלק מהטבע ושהטבע חלק מאיתנו. מתי בעצם התנתקנו ממנו? בריאן מוריס טוען שזה קרה בהדרגה, עם המהפכה החקלאית. החקלאות הייתה הדרך שלנו לביית את הטבע. קבענו באילו אזורים תגדל חיטה, איפה יצמח אורז והיכן צריך לעקור עשבים שוטים; וברגע שאנחנו קבענו מה נשתל ומה גדל איפה אז גם התחלנו להרגיש עליונים על הטבע. כך נולדה היררכיה חדשה: בני האדם לא רק נפרדים מהצמחים, הם גם עליונים וחשובים מהם.
איפה נכנסים בעלי החיים בסיפור הזה? לצערנו הם לא קיבלו את הווצאפ על זה ששטחי החקלאות שייכים עכשיו לנו ואסור להם להכנס. אז גידלנו חסות והם באו ורמסו ולקחו ואכלו – וזה נורא הכעיס אותנו. אנחנו התאמצנו בלי סוף לטפח אזורים חקלאים ובעלי החיים חסרי ההתחשבות הללו פשוט הרסו לנו הכל. כתוצאה מכך השתנתה מערכת היחסים השוויונית יחסית שהייתה לנו עם בעלי החיים והפכה למערכת יחסים עוינת ומרוחקת. בעלי חיים "רעים" כמו קופים או פילים הפכו לאויבים שלנו, ואילו בעלי חיים "טובים" כמו כלבי שמירה בויתו והפכו לבעלי ברית. בני האדם אימצו בהדרגה את "הפרדיגמה הקטגוריאלית" בכל רחבי העולם: הם ראו עצמם כשייכים לקטגוריה אחת, את הצמחים לאחרת ואת בעלי החיים כקטגוריה נוספת. בין הקטגוריות נוצרו קווים חוצצים מאוד ברורים ואנחנו גיבשנו השקפת עולם הממוקדת בנפרדות ובשוני.
מערכות יחסים עם בעלי חיים, עצים ואבנים
כשקראתי לראשונה על תפיסת השליטה כפי שהציג אותה בריאן מוריס הזדהתי עמוקות וחיפשתי מידע על חברות שלא רואות את העולם דרכה. באופן לא מפתיע, מצאתי את מבוקשי במחקרים על ציידים לקטים. כך למשל, במשך מעל 40 שנה קבוצת חוקרים ישראלים עקבו אחרי קבוצות ציידים לקטים בשם "ניאקה" בדרום הודו וניסו להבין איך הן תופסות את הטבע. בניגוד אלינו במערב שמגיעים אל היער כדי לצרוך נוף או חוויה, אנשי הניאקה רואים בו בית של ממש. לפעמים הם אפילו מכנים את עצמם "ילדים של היער". הם חווים ולומדים את המציאות דרך מערכות יחסים; בינם לבין עצמם אבל גם עם בעלי חיים אחרים שגרים ביער ואפילו עם צמחים ואבנים.
בראיון שערכתי למאקו עם פרופ' נורית בירד-דוד ותלמידה, ד"ר אריאל אפל, הם הסבירו לי כיצד אנשי הניאקה מטשטשים את הגבולות בין הקטגוריות השונות. כיצד הם רואים עצמם כחלק מרשת גדולה וסבוכה של ישויות אשר חיות ביער ובכלל מתקיימות בעולם.
"זה לא שלציידים לקטים אין קטגוריות נפרדות בכלל. גם הם מדברים בשפה ובסוף שפה זה מערך סמלים שמפריד בין דברים שונים. ההבדל הוא שציידים לקטים נותנים קדימות למערכות היחסים ולהקשרים רחבים, ואנחנו במערב רואים בעיקר מיקוד ונפרדות", אריאל אמר. הוא הסביר שהשפה מעצם היותה מחלקת את המציאות לקטגוריות שונות, אבל אצל ציידים לקטים רואים גם הקשרים יותר רחבים. אנחנו במערב רגילים כל כך לתפיסת השליטה על הטבע ולחשיבה המחלקת את העולם לקטגוריות וקשה לנו להבין עד כמה בסיסיות ומשמעותיות יכולות להיות מערכות היחסים שלנו עם ישויות אנושיות ולא אנושיות במרחב.
נורית המשיכה אותו והוסיפה: "מדעני מוח מדברים על שתי המיספרות של המוח. הימנית רואה דברים בהקשרם, השמאלית מתמקדת בקטגוריות ובפוקוס. זו תולדה אבולוציונית. אם אני רוצה לצוד, אני אבדוק איפה אני נמצאת ביחס לחיה. בשביל זה צריך להתמקד בנפרדות שלי ממנה. יש אותי ואני מול בעל החיים שאני רוצה ללכוד. לעומת זאת, אם אני רוצה שלא יצודו אותי – אני כל הזמן צריכה לחשוב רחב. אני צריכה לראות את התמונה המלאה, לראות את כל ההקשרים ולהבין איך דבר אחד משפיע על דבר אחר". במילים אחרות, נורית הסבירה שבמערב התרגלנו לתפוס את העולם כמעט ורק דרך הפרדיגמה הקטגוריאלית. אנחנו מתרכזים כל כך באופנים שבהם אנחנו נפרדים מהטבע ופשוט שוכחים את הדרכים שבהן אנחנו דווקא משפיעים עליו, מושפעים ממנו וקשורים במליוני חוטים בלתי נראים.
כששאלתי את נורית מה אנשי הניאקה היו עונים אם הייתי מבקשת מהם ללמד אותי להתחבר לטבע היא מיד צחקה. "הם לא היו מבינים מה את רוצה מהם", היא השיבה לבסוף. "כי חיבור לטבע מניח שאת יכולה בכלל להתנתק ממנו, ולא ככה הניאקה רואים את העולם". עדויות דומות ניתן למצוא גם אצל אנתרופולוגים של ציידים לקטים באפריקה כמו ג'רום לואיס וטים אינגולד. ואפילו אצל אנתרופולוגים של חברות כפריות חקלאיות פחות מודרניות. יש לי עוד המון מה ללמוד על הנושא הזה בפרט ועל אנתרופולוגיה סביבתית בכלל, אבל אני מקווה שהצלחתי לתת לכם/ן טעימה מתוך העולם המופלא והמרתק הזה לבינתיים.
כרגיל, אם מצאתן טעות כלשהי, אתקן בשמחה. מוזמנות לכתוב לי גם את דעתכן כאן בתגובות, בעמוד – בואי נדבר, וגם בערוץ היוטיוב שלי, בקהילת הפייסבוק – חיים מקיימים ובאינסטגרם וגם להרשם לניוזלטר הכי מקיים שיש!
לחיים מקיימים,
רותם.
