בואו נכיר

בוא/י נכיר

"אנחנו נכשלים ברגע שאנחנו מאפשרים למישהו אחר להגדיר עבורנו מהי הצלחה"
ד"ר ברנה בראון

אני רותם קליגר, יזמת-חוקרת בתחומי קיימות ויחסים בין אדם לסביבה.

אני זוכרת את הלילה שבו הבנתי שזה תחום המחקר שלי. השתבללתי לבד על הכורסא בסלון, חיבקתי את הרגליים ונתתי לדמעות לנזול ולנזול. ניסיתי להתרכז בנשימות כמו שלמדתי בתרגולי יוגה אבל זה היה חסר סיכוי. האוויר כאילו רק גרם לי להיחנק יותר. המחשבות שלי רדפו אחת את השניה כל כך מהר עד שלא הספקתי להתעמק באף אחת מהן: את לא מספיק טובה, שום דבר שתעשי לא יהיה מספיק טוב, לכולם יש יותר עוקבים מלך, כולם מוצלחים ממך, עוקפים אותך, את כל כך קטנה. כל כך קטנה. ככה חשבתי. והגוף שקע עוד ועוד פנימה אל בין הכריות. 

כשהים הסוער הזה נרגע והעיניים שלי התייבשו נשארתי רק עם שאלה אחת ברורה: "האם יש בעולם חברות שלא שמות את ההגשמה העצמית במרכז?", כי אם כן – אני רוצה ללמוד מהן. 

ובימים שבאו לאחר מכן המחשבות הסתדרו מעצמן. בזו אחר זו נפלו "למקום הנכון" כמו במשחק ילדים. החברה האנושית הפרידה את עצמה מכל דבר שנמצא על פני כדור הארץ. אנחנו רואים בכל דבר – משאב שצריך לשרת אותנו; בנהרות, בעצים, בבעלי חיים למאכל, בחיות מחמד – ואפילו זה בזו. הכל למען היעילות. למען המטרה. 

האובססיה שלנו להגשמה עצמית, תחרותיות וניצחון – מבטיחה שלעולם לא באמת נגיע לנחלה. תמיד נשאר במרוץ. רצינו להגשים את עצמנו, אבל בטעות הפכנו את עצמנו להיות – אמצעי להגשמה עצמית. כלי. חֵפֶץ.

כשהבנתי שאני עצמי – מַחְפִּיצָה את עצמי, החלטתי לעצור.
וּלְהַעֲמִיק.

וכעת אני לומדת, 
לשוב ולהתבונן בְּמִי וְלֹא בְּמָה
לִרְאוֹת אנשים אחרים, בעלי חיים ואת הטבע
כדי שאוכל לשוב ולראות כך – גם את עַצְמִי.

את/ה מוזמנ/ת להצטרף אליי למסע

אפשר לעבוד איתי בכל מני דרכים
אפשר לקרוא את הטור שלי במאקו כל שבוע
וגם את הכתבות שעולות כאן לאתר
ולהצטרף לחברים/ות שלי באינסטגרם, בפייסבוק, וביוטיוב.

רותם קליגר

עוד כמה עובדות עליי

עכשיו שאת/ה מכיר/ה אותי