כששואלים אותי מה אני עושה בחיים יש לי כל מני תשובות כמו במה אני עובדת ואיפה אני גרה, אבל האמת היא שאחת התשובות המדויקות והאהובות עליי ביותר היא – שאני מקדמת את ערכי הקיימות והפמיניזם בעולם, מתוך אמונה שזה יטיב עם האנושות וגם עם האדמה עליה אנו דורכים ודורכות.
פמיניזם היא מילה שמלווה אותי כבר שנים ויש לה מגוון פירושים ומשמעויות. ובכל זאת – במאמר הקצר הזה אנסה להסביר מה זה בכלל פמיניזם? מה זה אומר להיות אישה פמיניסטית או גבר פמיניסט, האם זו תנועה רדיקלית? או שבעצם רובנו פמיניסטיות? ומה משמעות המילה "פמיניזם"?
אז לפי ויקיפדיה, מדובר בשם כולל לאידיאולוגיות, תנועות פוליטיות, תנועות חברתיות ותיאוריות אשר במרכזן המטרה להשיג ולמסד זכויות לנשים מבחינה פוליטית, חברתית, כלכלית ואישית, ולשפר את מצבן ומעמדן.
בבסיסה, מטרת התנועה הפמיניסטית היא ליצור שוויון הזדמנויות בין המינים בכל תחומי החיים. במובנים ובחוגים מסויימים המילה פמיניזם משמעה, פשוט וכך – שוויון. מכיוון שכדי ליצור שוויון אמיתי בין המינים, עליו להתייחס למגוון מאפיינים ביולוגיים וסוציו-אקונומיים נוספים: העדפה מינית, צבע עור, מקום מגורים ועוד.
מיתוסים על פמיניזם
לפני שנצלול לעומק המושג פמיניזם ולהיסטוריה שלו – הנה ארבעה מיתוסים של פמיניזם שחשוב לשבור:
- כל הפמיניסטיות הן לסביות ונראות כמו גברים
באיזה עולם השתייכות לתנועה אקטיביסטית צריכה להכתיב איך את נראית, נשמעת או מה ההעדפה המינית שלך? כל הרעיון של פמיניזם זה שנשים יוכלו לעשות, ללבוש ולחשוב כל מה שבא להן, אז כן – יש פמיניסטיות עם חזות יותר גברית, אבל יש גם פמיניסטיות בעלות חזות מאוד נשית. זה קצת כמו להגיד – כל הצמחוניות דומות לחסה, נו באמת… אנחנו יותר טובות מזה…
- כל הפמיניסטיות שונאות גברים
אני חייבת להגיד שהמיתוס הזה, ששמעתי והופנה כלפי לא פעם תמיד הצחיק אותי. הרי איך אני יכולה לשנוא גברים אם אבא שלי הביא אותו לעולם ואני גרה עם בן הזוג שלי? גברים מדהימים מקיפים אותי ואני מודה על זה בכל יום. יותר מזה – רוב הגברים בחיי פמיניסטים בעצמם!
להגיד שפמיניסטיות שונאות גברים זה להגיד שהן שונאות 50% מהעולם. וזה גזעני והזוי. זה בעצם להיות שוביניסטיות, רק הפוך. בתור פמיניסטית לעולם לא ארצה להציב גברים במצב שבו נשים עומדות היום. לא הייתי רוצה שיהיו להם פחות זכויות או יותר מצוקות. בקיצור – שטויות במיץ. - כל הפמיניסטיות "מתלבשות כמו שרמוטות"
קודם כל מה זה להתלבש כמו שרמוטות? משמעות המילה העתיקה – שרמוטה היא בעצם – "זונה", וכיום מתייחסת ככינוי גנאי לנשים ביחס למיניות שלהן. יש פמיניסטיות חילוניות, חרדיות, מוסלמיות אדוקות, כאלה שאוהבות ללבוש חצאית ארוכה ושביס וכאלה שאוהבות ללבוש חולצת בטן ומכנסונים. הלבוש של אף אחת לא מעיד על המיניות שלה דבר וחצי דבר.
בכלל, בשנים האחרונות פמיניסטיות רבות בוחרות לאמץ את כינוי הגנאי הזה וליצוק לתוכו משמעות חדשה ומשחררת. ניתן לקרוא עוד על צעדת השרמוטות כאן.
- כל הפמיניסטיות שמאלניות
בפמיניזם יש מקום לכולם. זאת תנועה המושתתת על ערכים של שוויון ללא הבדל דת, גזע, מין, העדפה מינית ובטח שלא העדפה פוליטית. כל מי שמאמינה שלכל אישה וגבר צריכה להיות החירות המקסימלית ולצדה – שוויון ההזדמנויות המקסימלי – היא פמיניסטית.
ועכשיו אפשר להתקדם, או יותר נכון – ללכת אחורה: ההיסטוריה של הפמיניזם
מקור המונח פמיניזם נעוץ במילה הצרפתית feminin שמשמעותה – נקבה + Ism שהיא סיומת המעידה על מושג פילוסופי. לפני כמאה שנים, נטו להשתמש במונח פמיניזם בעולם הרפואה כדי לתאר זכרים בעלי מאפיינים נשיים כמו שדיים נפוחים ומעט שיער גוף. רק מאוחר יותר אומץ המושג על ידי פסיכולוגים על מנת לתאר בדיוק את ההפך – נשים בעלות מאפיינים שנחשבו גבריים, כמו שאפתנות ואומץ. בשני המקרים – מדובר היה במושג שלילי.
הטביעה להשיב בעלות על מושגים שהודבקו לנשים עם תווית שלילית היא בעצמה מאפיין של התנועה הפמיניסטית כפי שאנו מכירות אותה היום. דוגמא מקסימה לכך אפשר לראות בפוסט של בר אומנסקי ובאיורה של יעל זיו אשר ביקשו למתג מחדש את הביטוי "נשים נשים, שק של נחשים". ביטוי שבבסיסו הסטיגמה כי נשים אינן מפרגנות זו לזו ותמיד יחפשו לחבל זו בדרכה של זו בעזרת תרמיות וריכולים. אומנסקי וזיו יצרו ברגישות גדולה איור שמשמעותו בדיוק הפוכה. התנועה הפמיניסטית נשנעת על היכולת של נשים לסייע זו לזו להתקדם.
בעבר, רוב החברות האנושיות סודרו במבנית פטריארכלים. כלומר – היה קיים סדר היררכי ברור, כאשר בראש המשפחה, הקהילה, השבט והמדינה תמיד עמד גבר (ומעליו רק אלוהים, גם הוא דמות מופשטת אך גברית). בהתאמה, המשימה להבין את תפקידן של נשים באותן חברות היא לא פשוטה בכלל, מהסיבה הפשוטה שהן אינן נכללות בספרי ההיסטוריה ומעט מאוד גם בספרי הדת (חשבו על שיעורי תנ"ך בבית הספר – כמה מעט שמענו על האמהות בהשוואה לאבות).
ארבעה גלים בפמיניזם:
מבחינה היסטורית נהוג לחלק את התנועה הפמיניסטית כפי שאנו מכירות אותה היום לארבעה גלים:
- הגל הראשון של הפמיניזם (1850-1920~) נראה בסוף המאה ה19 ובמרכזו עמדה הדרישה לזכות הצבעה, בעיקר באירופה.
- הגלים השני והשלישי (1970-2000~) משתייכים למודרניזם ובמרכזם עומדת הטענה כי נשים וגברים הם יצורים שונים עם מאפיינים שונים, אך שווים בערכם, בחשיבותם ובתרומתם לעולם. הגל השני התייחס בעיקרו ליציאת נשים לשוק העבודה והשתחררות מתפקידים שנחשבים נשיים כמו – להיות עקרת בית, אמא או מורה. כחלק ממנו נטבע לראשונה המושג "הטרדה מינית", ומעבר לזכות ההצבעה שכבר הפכה לקונצנזוס ברוב המדינות – החלו לקום מפלגות בהובלת נשים ברחבי העולם. באותן שנים גם נערכו הפגנות שזכו לכינוי "שריפת החזיות" כיוון שבהמלכן נזרקו אל מדורות חפצים שונים שסימלו בעיני נשים רבות את המערכת שתוכננה לדכא אותן – חזיות, איפור, נעלי עקב ועוד. הגל השלישי המשיך את הגל השני וביקש לפרוץ עוד יותר את תקרות הזכוכית של שוק העבודה.
- הגל הרביעי (שנות האלפיים~) משתייך לפוסט מודרניזם – ולפיו למגדר אין כל חשיבות והוא עצמו גמיש ולא קבוע. הגל הזה מבקש לפרק כליל את ה"אני" ואת ההגדרות המקבעות, את הנחות היסוד הפסיכולוגיות והכלליות. לפיו – אין "טבע נשי" ו"טבע גברי". כולנו בני אדם ולכל אחד ואחת מאיתנו זהות יחודית משלה.
לא משנה אם אתן מאמינות שאכן יש שוני ביולוגי ומובנה בין גברים לנשים או שלמגדר אין בכלל שום השפעה על מי שאנחנו כיצורים חיים, אם אתן מאמינות שלנשים ולגברים יש זכות לבחור כיצד לעצב את חייהם ולהגשים את עצמם, אז מזל טוב – אתן פמיניסטיות.
