השבוע מישהי שאני עובדת איתה כבר תקופה שלחה לי ביקורת בונה על מסמך שכתבתי. זה דבר די שגרתי בעבודה בינינו, אבל הפעם לקחתי את זה יותר קשה. מצאתי את עצמי עוברת מאפס למאה – מסתחררת במהירות שיא ומגיעה למסקנה הבלתי נמנעת: היא לא רוצה לעבוד איתי יותר. זהו, היא כבר התחילה לחפש מחליפה. מהחודש הבא ההכנסה שלי נפגעת. "מאמי אין לנו יותר כסף ללחם כוסמין, צריך למכור את האייפון ולנתק את החשמל".
אוקי, אולי הלכתי קצת רחוק מדי עם החששות 🙂
שום דבר מזה לא קרה כמובן והמשכנו לעבוד כרגיל, אבל הרגע הזה פרט על מיתר רגיש – לא רק לי, לכולנו: תחושה של חוסר יציבות. או במושג האקדמי: "Precarity". לצערי אין לו תרגום טוב בעברית אבל הוא מתאר פגיעות הנובעת מחוסר יציבות, חוסר וודאות ופחד מהבאות.
אפשר לומר ש"Precarity" היא buzz word במחקרים אנתרופולוגים על התקופה המודרנית. חוקרים של שוק העבודה מתארים פחד מפיטורים שעלולים להגיע בכל רגע. ומהצד השני – עובדים שמחפשים מקומות עבודה חדשים ללא הרף, שומרים את היד על הדופק ו"בודקים את האופציות" שלהם כתוכנית חלופית.
חוקרים של יחסים רומנטיים ומשפחה מסבירים כיצד ה"Precarity" חדרה גם אל הרגעים האינטימיים ביותר בין בני זוג ואפילו הורים וילדים. זוגות שחיו ביחד לאורך שנים והקימו משפחות מרגישים לגיטימציה הולכת וגדלה לפרק את המבנה הקיים ותוהים בלי הרף "האם יש שם בחוץ משהו טוב יותר בשבילי"? (ועוד לא התחלתי לדבר על גוסטינג בטינדר).
סטופ – אתן זוכרות שאני לא קובעת אם אלו דברים חיוביים או שליליים נכון? אני כרגע רק מתארת מבט מאקרו, אם תרצו – ממעוף הציפור על תהליכים חברתיים רחבים, לא על מקרה ספציפי.
בחזרה לנושא – באופן כללי אין בעיה לחוות תחושה של "Precarity" מדי פעם. כמו כל חוויה רגשית וגופנית אחרת, נעימה יותר או פחות, זה הגיוני לגמרי שהיא תופיע ותתפוגג. אבל מה קורה כשהיא הופכת לחלק מהשגרה שלנו?
אנחנו מתחילים להרגיש חוסר יציבות ופחד מהבאות כחלק ממי שאנחנו; כמו פריחה שלא עוברת; כמו אבן קטנה שתקועה לנו בנעל ואי אפשר להוציא. אנחנו במתח תמידי, אבל לא (רק) מאסונות טבע או חיות טרף עליהן אין לנו השפעה ישירה, אלא מדברים יומיומיים שעלולים להשתנות לטובה או לרעה כתוצאה מההתנהגות שלנו!
מה קורה כשחוסר יציבות זמני הופך להיות המצב הקבוע שלנו?
אני לא מתיימרת לענות על השאלה הזאת (בוודאי לא בתשובה קצרה ופשטנית), אבל עבורי, עצם המודעות למצב ה"Precarity" עוזרת לי להרגיש קצת פחות אשמה וקצת פחות פגומה.
המלצות העמקה:
1. הסוציולוגית הישראלית (המדהימה!) אווה אילוז כותבת לא מעט על חוסר יציבות במערכות יחסים מודרניות. אפשר לקרוא למשל את "אינטימיות קרה", או להקשיב לקורס המקוצר שלה על קפיטליזם בפודקסט של "האוניברסיטה המשודרת".
2. הנה סרטון ריל, ועוד אחד, ואחד אחרון – שכל כך התחברו לנושא של המכתב הזה!
