איש אחד התפלל יום יום שאלוהים יתן לו כסף. בכל בוקר היה משקים, מביט אל השמיים ומפציר באל הרחום שיברך אותו בשפע פרנסה. עבר יום ועוד יום ועוד יום ולבסוף האל נשבר וצעק עליו מהשמיים: "בחייאת ראבק, תמלא כבר את כרטיס הלוטו!"
זה סיפור מעולה בעייני כי הוא ממחיש את אחת הבעיות המרכזיות בעולם הרוחניות המתחדשת. פעמים רבות אנחנו משתתפות ומשתתפים בטקס, טיפול או חוויה רוחנית אחת ובצאתנו ממנה מצפים שעכשיו הכל ישתנה.
הזוגיות המיוחלת תופיע משום מקום, המשרה שחיפשנו תמצא אותנו, הקשר שלנו עם הילדים או ההורים שלנו ישתפר בן רגע. וואללה, לפעמים זה קורה, אבל כנראה שאם זה המצב אז העבודה האישית והרוחנית שלנו התחילה הרבה לפני אותה חוויה.
ברוב המקרים – אם לא ממשיכים לעשות את העבודה אז גם לא רואים את התוצאות. היקום או אלוהים שולחים אלינו אינספור הזדמנויות, אבל אם לא נבחין בהן ונחבק אותן אל חיקינו, הן פשוט יתמוססו באוויר.
יש סימנים שרק מחזקים את הדרך שבה אנחנו כבר צועדות.
בשבוע שעבר הוזמנתי על ידי גבי, חברה גואטמלית ומשפחתה להשתתף בטקס אש מסורתי של בני המאיה. גבי התחייבה לשנתיים אינטנסיביות של לימודים ותרגולים כדי שתוכל להמשיך לשאת את הלפיד ולשמר את תרבות אבות אבותיה שכמעט ונמחקה מן העולם. הטקס הזה היה לכבודה.
על הרצפה היו מחצלות קש ועליהן כריות ישיבה כחולות במעגל. בקדמת החדר עמד אח לבנים ישן עם ארובה ובתוכו סידרנו פרחים צבעוניים. על אדן החלון מימינו עמדה כתורת מסורתית מחימר ובתוכה נשרפו עלי מרפא ריחניים. על הקיר האחורי היו מצויירים 20 הנאוולים – סמלים בלוח השנה של המאיה אשר כל אחד מהם מזוהה עם חוזקות ותכונות אחרות.
התיישבנו על הכריות ולצידנו כל מה שאנו עתידים לשרוף: מאות נרות, חלקי עץ מיובשים, עלים ופרחים צבעוניים, סוכר, שומשום, זרעים ועשרות סיגרי טבק גדולים מגולגלים. גבי הגישה לנו כוסות קקאו חם והסבירה שהוא עוזר לפתוח את הלב לקראת הטקס. מיד אחר כך היא ובעלה אספו את תאריכי הלידה שלנו וסיפרו לנו מה הנאוול שלנו.
קיבלתי את נאוול נוך המסמל חוכמה והבנה עמוקה של היקום.
איך שהטקס התחיל הבת הקטנה של גבי הניחה עליי את הראש ונרדמה. דייגו, המנחה הראשי הסביר בספרדית את מבנה הטקס:
"התכנסנו היום כדי לברך ולתמוך בגבי על שבחרה להקדיש את עצמה לשימור דרך המאיה… בטקס אש אנחנו נותנים מנחה לכל אחד מהנאוולים שהם בעצם אמהות ואבות אבותינו. כל אחד מהם מזוהה עם בעל חיים אחר ועם תכונות שחשוב לנו לשמר ולזכור".
במשך חמש שעות ישבנו שם על הרצפה כשהאש מרצדת לפנינו ובחוץ חושך וגשם זלעפות. דייגו וגבי סיפרו על הנאוולים השונים ובכל פעם זרקנו מנחות שונות אל האש וביקשנו מהם שילוו אותנו. היה נאוול של הודיה, של זרעים, של מחילה, של יצירתיות ועוד ועוד…
כשהגיע נוך, הנאוול שלי גבי הניחה בידיי מנחה גדולה יותר והזמינה אותי להתיישב במרכז המעגל מול האש. דייגו הביט אליי ואמר: "נוך הוא נאוול החכמה. הוא מאפשר לך להבין דברים שסמויים מרוב בני האדם. יש לך גישה להרבה ידע ואת מרגישה צורך להוציא אותו החוצה. לאנשים של נוך מאוד מומלץ ללמוד ולכתוב כמה שיותר. כשיש לך רגעים של הארה, של – אהא! יש לך את היכולת לעבד את התובנות ולעשות איתן משהו. עכשיו את יכולה לבקש מה שאת רוצה מהנאוול שלך".
הסתכלתי ישירות אל תוך האש. לרגע חשבתי מה אני רוצה לבקש מ"abuelo נוך",
אבל מיד אחר כך הבנתי שאני רק רוצה להגיד לו: "תודה שבחרת בי".
השלחתי את המנחה שלי פנימה והרגשתי זכות עצומה – להקשיב לסיפורים, לחקור תרבויות ולהדהד את קולן במילים שלי.
סבא נוך, היקום או אלוהים שלחו לי סימן – תמשיכי ללכת בדרכך.
הקשבתי.
כמה ימים אחר כך הסימן הזה נחרט עליי בדיו.
